ב-20 לאוגוסט 2018 הודיע השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, על שינוי הקריטריונים ("תבחינים") המגדירים מי זכאי לבקש רישיון לכלי ירייה אזרחי. בתקשורת דווח כי שינוי הקריטריונים ירחיב את מעגל הזכאים להגיש בקשה לרישיון לכ-600 אלף אנשים, לרבות כל מי שהשלים הכשרה צבאית ברמת "רובאי 07" (רובם המוחלט גברים יהודים). תוספת פוטנציאלית זו של אזרחים נושאי נשק בבתים וברחובות, בנוסף למאות אלפי כלי הירייה הנישאים כבר במרחב האזרחי בידי אזרחים, אנשי צבא, משטרה, מג"ב, שב"ס – מהווה מהלך הרה אסון של חימוש אזרחי המוני.

הקריטריונים לזכאות להגיש בקשה לרישיון נקבעים על ידי השר לביטחון פנים ואינם נקבעים בחוק או בחקיקה משנית (תקנות). לכן, אין חובה לערוך דיון פרלמנטרי שקוף לקראת קביעתם. עובדה זו איפשרה הרחבה דרמטית של הקריטריונים מבלי לשקול התנגדויות חריפות שעלו, למשל, במשרד הבריאות או באיגוד עובדי הרווחה; התנגדויות אלה נודעו רק לאחר פרסום הקריטריונים החדשים.

צעד זה של השר לביטחון פנים הצטרף לקו שנקט החל מראשית 2016, של הגדלה דרמטית ומתמשכת של תפוצת כלי הירייה במרחב האזרחי. כך, למשל, בתיקון לחוק כלי ירייה העביר השר לסמכותו הבלעדית אישור תקופתי של הוראת שעה שמבטלת הלכה למעשה את האיסור לשאת נשק אבטחה מחוץ למקום ולזמן עבודת מאבטח. לאחר כשנתיים שבהן נאכף החוק בעקבות פעילותה של קואליציית האקדח על שולחן המטבח, הנהיג השר אישור מחדש של ההוראה מדי חצי שנה והחזיר בכך כלי ירייה לעשרות אלפי בתים ולכל המרחב האזרחי.

צעדים משולבים אלה הצטרפו למכלול מסוכן של חימוש אזרחי המוני. 

בנובמבר 2018 הובילה יזמת האקדח על שולחן המטבח עשרה ארגוני נשים וארגוני חברה אזרחית בהגשת עתירה לבג"ץ נגד מהלך זה של הפצה נרחבת של כלי ירייה. את העתירה כתבו במשותף משפטניות מומחיות מארגוני האקדח על שולחן המטבח: עו"ד ענת טהון-אשכנזי מארגון איתך-מעכי, עו"ד אן סוצ'יו מהאגודה לזכויות האזרח, עו"ד סמדר בן נתן, מייסדת שותפה של האקדח על שולחן המטבח. עורכות ועורכי דין נוספים ומתמחות מכל ארגון תרמו עבודת מחקר, עריכה, סיוע שוטף ותובנות חשובות. הפרק העובדתי של העתירה שאב לא מעט מהמחקר והבקרה שעורכת מזה שנים יזמת האקדח על שולחן המטבח, ובתוכם הדוח "לא נצור".

בעתירה, מערערת קואליציית האקדח על שולחן המטבח על מדיניות כלי הירייה, מיסודה. שנים של חקר כלי ירייה ובקרה אזרחית עצמאית רוכזו לכדי תשתית עובדתית שיטתית שנפרסת בעתירה, והתעבו בידע חדש שהוסיפו להם מחברות העתירה במהלך כתיבתה. הפרק העובדתי הסוקר כמה עשורים של מדיניות כלי ירייה במדינה הוא מסמך יסוד שאף מבהיר את הקשר בין תפוצת כלי ירייה לבין אלימות נגד נשים; הפרק המשפטי מציג את הסתירה החדה בין הקו הנוכחי במדיניות כלי הירייה לבין עקרונות החוק הקיים ומסגרתו.

שני מקרי רצח שאירעו רק ימים ספורים לפני הגשת העתירה – של סילבנה צגאי, בת 13, ושל יארא איוב, בת 16 (אף כי לא בוצעו בכלי ירייה) – הדגישו את התרעתנו החוזרת וונשנית לגבי הסיכונים המובחנים-מגדרית שטמונים בתפוצת נשק מתרחבת. עתירת האקדח על שולחן המטבח הדהדה בעוצמה במצעדי המחאה, המשמרות, ההפגנות ומגוון הפעולות שערכו נשים כנגד אלימות נגד נשים בסוף 2018 ותחילת 2019.

מה תובעת העתירה?

1. ביטול הקריטריונים ("התבחינים") החדשים שנכנסו לתוקף באוגוסט 2018

בעתירה דרשנו לבטל את התבחינים החדשים, אשר סותרים, בין היתר, התנגדות מפורשת של המועצה למניעת אובדנות במשרד הבריאות, שקבעה בהקשר זה: "הפחתת רף הזכאות לנשיאת נשק, שתביא איתה עליה ניכרת בזמינות כלי נשק במרחב האזרחי, מהווה לדעתנו סכנה ברורה ומשמעותית לחיים של עשרות אנשים ונשים בכל שנה, ויש לדעתנו לבטלה לאלתר".

המדיניות החדשה הופכת על פיהם למעלה משני עשורים של רישוי מגביל יחסית של כלי ירייה אזרחיים. בקהילות שבהם יושמו, קווי מדיניות אלה אף השיגו תוצאות: רישוי מוגבל בקרב אזרחי ישראל היהודים צמצם במידה מסוימת את מספר בעלי הרישיונות ובד בבד את השימוש בכלי ירייה ברציחות של נשים יהודיות. אך בו בזמן הביאה אכיפה מפלה להעלמת עין מקהילות פלסטיניות בישראל וזו איפשרה לקבוצות כוח מקומיות צבירת נשק בלתי מורשה שנקנה ממקורות מורשים (ככל הנראה, בעיקר צבאיים). במקום שיפור האכיפה והרחבתה לכל הקהילות, המדיניות החדשה משחיתה גם את התוצאות החלקיות אך המשמעותיות שהושגו כבר.

2. עיגון הקריטריונים לרישוי בחקיקה

בעתירה טענו כי חובה לעגן תבחינים עתידיים בחקיקה, תוך ביטול מעמדם הנוכחי החריג, המכפיף אותם לשיקול דעתו הבלעדית של השר. כתקנות, שהן חקיקה משנית, יוכפפו הקריטריונים לדיון פרלמנטרי פתוח ולהליך דמוקרטי שקוף.העתירה טוענת כי סמכות בלעדית של שר להחליט בשאלות מסכנות-חיים מנוגדת לממשל תקין וסביר ואף ממחישה כי ההיפוך הקיצוני שנערך בקו של רישוי מרסן שנמשך על פני עשורים אינו מתיישב עם עקרונות יסוד של הליכי החלטה דמוקרטיים.

3. ביטול הרשאת השר לביטחון פנים לנשיאת נשק אבטחה בכל מקום ובכל זמן.

האקדח על שולחן המטבח ביקש מבג"ץ לבטל את ההרשאה הגורפת של השר לשאת נשק של חברות אבטחה מחוץ למקום ולשעת העבודה של המאבטח. כפי שמציינת העתירה: "לאחר שנים ארוכות של העדר פיקוח ואכיפה של האיסור הקבוע בחוק, הנחיית השר דאז יצחק אהרונוביץ' הביאה לאכיפה יעילה של הוראות החוק וצמצמה באופן משמעותי את התופעה של נשיאת נשק אבטחה מחוץ למקום העבודה. כתוצאה מכך, נבלמה כמעט לחלוטין תופעת הרציחות בנשק אבטחה במרחב הפרטי. בשלוש השנים שלאחר הנחיית השר, בין 2014 ל-2016, לא נרצח ולו אדם אחד נוסף בנשק אבטחה במרחב הביתי וזאת לאחר שנים רבות שממוצע הרציחות בנשק אבטחה עמד על לפחות שלושה אנשים בשנה." לעומת זאת, מאז 2016, השר גלעד ארדן חזר ואישר הוראת שעה המתירה נשיאה בלתי מוגבלת של נשק חברות אבטחה כולל אחסונו בבתי מאבטחים. מהר מאוד התחדשו מקרי הרצח וההרג: ארבעה אנשים (שלוש נשים וגבר) נורו למוות בנשק אבטחה שנישא מחוץ לתפקיד ושניים מבין ארבעת היורים (שניהם מאבטחים) התאבדו מיד אחר-כך בנשקם. העתירה מבקשת מבית המשפט לבטל את תוקף ההוראה הנוכחית וכן את תוקפה של כל הוראה עתידית המאריכה את ההרשאה.

———————————————————————————————-

העתירה מציבה אתגר ישיר למדיניות כוללת וחדשה של חימוש אזרחי המוני, שבה סטתה המדינה "באופן חד ממדיניות רישוי הנשק העקבית והמבוססת שהונהגה בעשורים האחרונים על בסיס הנמקה אחת ויחידה והיא השיפור הצפוי, לכאורה, בהתמודדות עם איום הטרור באמצעות הרחבת מספר מחזיקי הנשק הפרטי במרחב הציבורי. אלא שהנחת מוצא זו משוללת כל יסוד עובדתי והיא נשענת, לכל היותר, על 'תחושות בטן' … ללא איסוף נתונים מסודר מחד, ותוך התעלמות מוחלטת מנתונים רלוונטיים מאידך המעידים על ירידה מתמשכת בהיקף פיגועי היחידים ועל מעורבות זניחה של אזרחים חמושים בהתמודדות עם אירועים אלו בשנים האחרונות".

בעתירה אף נטען: "מדיניות זו מזניחה לחלוטין את הביטחון האישי של האוכלוסיה בכלל ואת ביטחונן של נשים וקבוצות מיעוט בפרט שעבורן הרחבת היקף כלי הירייה במרחב האזרחי והביתי מהווה איום ממשי".

תגובת המדינה לעתירה, מאי 2019

לקראת דיון בבית המשפט הגישה המדינה את תגובתה לעתירה ב-19 במאי 2019. בתגובתה טענה המדינה שהיועץ המשפטי לממשלה ניסח המלצה לפיה יש לעגן את הקריטריונים לזכאות לרישיון נשק בחקיקה משנית (תקנות). המלצה זו תוגש לדבריה לשר לביטחון פנים לאחר הרכבת ממשלה חדשה, בעקבות הבחירות, ובכך תקודם הדרישה השנייה שהוצגה בעתירה.

המלצה זו, במידה שתתקבל על ידי השר הנכנס, תוביל גם לבחינה פרלמנטרית של התבחינים שהונהגו לאחרונה, לקראת קביעתם בחוק כתקנות. בכך ניתן יהיה לראות קידום או מימוש של הדרישה הראשונה שהוצגה בעתירה.

בנוסף, לטענת המדינה בתגובתה, כבר כיום מתנהלת "עבודת מטה" שנועדה לצמצם משמעותית את היקף החימוש של מאבטחים בידי חברות האבטחה. על פניו, השלמת עבודת מטה זו תממש את הדרישה השלישית שהציגה קואליציית האקדח על שולחן המטבח. בית המשפט דרש מהמדינה לחזור ולעדכן אותו לגבי התקדמות עבודת המטה. בנובמבר 2019 התיר בית המשפט למדינה לדחות את העדכון למרץ 2020, בלי לאפשר לעותרות להגיב.

עוד טרם הגשתה, הניעה העתירה לבג"ץ את הממשלה להצהרות בכיוון של אימוץ מדיניות דמוקרטית יותר והגברת הדגש על מניעה. אם כי לא מדובר בהצהרות מחייבות, ניכר כי התהליך תבע וממשיך לתבוע דין וחשבון מפורט מקובעי מדיניות כלי הירייה בישראל. החלטות מרכזיות שלהם ייבחנו ישירות על ידי בית הדין וטענותיהם יידרשו לביסוס עובדתי תוך הצגת נתונים רלבנטיים.

ניתן לראות בכך עוד צעד בכיוון של שחיקת המסווה הישן והאנטי-דמוקרטי של "שיקולי ביטחון". לא פחות חשוב מזה, התהליך מממש ומציג בקרה פמיניסטית ואזרחית קפדנית על מדיניות כלי הירייה על כל רכיביה.