מראשיתו, יזמנו את הפרויקט ככזה שיתנהל באופן מתואם מול פרויקט מקביל שמקיימים ארגונים פמיניסטיים פלסטיניים בישראל. עבודת התיאום החלה כבר בשלבי התכנון, שנעשו במשותף עם הארגונים "נשים נגד אלימות", ו"אל-טופולה".

מתוך הבנה שלכל חברה יש מאפיינים הייחודיים לה, החלטנו לפעול בנפרד בדרכים שונות המתאימות לכל חברה, אולם המשכנו את תהליך הלמידה המשותף, כדי לנסות להפיק לקחים רוחביים וכוללים ככל האפשר.

"נשים נגד אלימות" ו"אל-טופולה" אספו נתונים וחומרים על נוכחות הנשק בחברה הפלסטינית בישראל ועל קורבנותיו. לאחר תהליך של למידה מעמיקה ותיעוד ניסיון של התארגנות קהילתית למאבק בנשק, יצאו הארגונים בקמפיין תקשורתי ייעודי לחברה הפלסטינית, במסגרתו הופקו שלושה סרטונים: הראשון מציג את הרעיון כי אין אדם החסין בפני הנשק, השני מביא את קולן הייחודי של הנשים אשר משלמות מחיר כבד ויומיומי בשל הימצאות הנשק בסביבתן, והשלישי מתבונן לעתיד וקורא לפעולה. הסרטונים הופקו בשפה הערבית אך בהמשך תורגמו לעברית ואנגלית והופצו ברשתות החברתיות ובמסגרת קמפיין 16 ימים נגד אלימות נגד נשים.

מטרת הקמפיין הייתה העלאת מודעות חברתית לבעיית הנשק והיד הקלה על ההדק וקריאה לחברה הפלסטינית לקחת אחריות ולהוקיע מתוכה את הנשק ואת משתמשיו.

המטרה של העבודה המתואמת היא שבכל קהילה יתקיים פרויקט שמותאם לצרכיה ולבעיותיה, תוך קשר והידברות עם העבודה הפמיניסטית של הארגון/ים המקביל/ים בחברה השנייה. זאת, לצורך הזנה והפריה הדדית, על מנת להשמיע קולות מגוונים של נשים לגבי נשק בסביבתן, וכדי ליצור מערך כולל ומתואם שפועל לצמצום נשק בישראל.