טכנאי מכונת הכביסה ונשקו
הזמנתי טכנאי שיתקן את מכונת הכביסה. הטכנאי שהזמנתי לאחר שראיתי שהוא בעל דירוג גבוה באתר המלמד על בעלי מקצוע. הגיע אדם עם אקדח בחגורה ואם
מאגר זה חושף עדויות נדירות של נשים (וגם גברים) על ההשפעה של נוכחות נשק בסביבתן –
לעיתים כפוגענית ולעיתים אף כמשהו שנתפס בעיניהן כמוכר ושגרתי.
המאגר נועד לאפשר לנשים לחשוף חוויות אישיות הקשורות לנוכחות נשק בסביבתן – להבין שהן לא לבד, ולדעת שהן חלק ממאבק לשינוי. באמצעות המאגר אנו שואפות:
* אנו מודעות לכך שמטרה זו נשמעת קצת יומרנית ובלתי מושגת; עם זאת, כשהצלחנו להביא לאכיפת חוק שהוציא מתוך עשרות אלפי בתים את נשק האבטחה שהוכנס אליהם קודם כדבר שבשגרה, הפסיקו לגמרי, למשך כמה שנים, רציחות והריגות בנשק אבטחה שנלקח הביתה, אחרי 11 שנים שבהן ממוצע של 3 אנשים בשנה נורו למוות בנשק כזה. לצערנו, בהמשך, החוק "תוקן" וההריגות והרציחות התחדשו.
הפרויקט שלנו נבנה מההתחלה בתיאום עם יוזמה מקבילה של ארגונים פמיניסטיים פלסטיניים – "נשים נגד אלימות" ו"אל-טופולה". העבודה המשותפת מבקשת לאפשר לכל קהילה לפעול בהתאם לצרכיה – אך מתוך קשר ושיח מתמיד – כדי לחזק את המאבק הכולל לצמצום תפוצת הנשק בישראל ולהשמיע קולות נשיים מגוונים.
הארגונים הפלסטיניים תיעדו את השפעות הנשק בחברה שלהם, יזמו פעילות קהילתית, ויצאו בקמפיין תקשורתי בערבית (ובהמשך גם בעברית ואנגלית), שכלל שלושה סרטונים:
הזמנתי טכנאי שיתקן את מכונת הכביסה. הטכנאי שהזמנתי לאחר שראיתי שהוא בעל דירוג גבוה באתר המלמד על בעלי מקצוע. הגיע אדם עם אקדח בחגורה ואם
חסן שעלאן, עיתונאי בידיעות אחרונות שמסקר את הפשיעה בחברה הערבית קיבל איומים חוזרים על חייו וחיי בני משפחתו. בעבר, מטען חבלה הוצב מתחת לרכבו ומבול
נסענו לטיול בטבע ליער בן שמן לחגוג את סיום שנה של גן הילדים של בני הצעיר. השתתפו כ-30 ילדים וילדות בגילאי 5-6 וההורים של כולם.
אני יושבת ברכבת במושב שלידי (לא זה שצמוד אלי) ישב לו חייל, כשאני נכנסתי לרכבת היתה כמעט ריקה, ואז התחילה להתמלא. בכל מקרה החייל התיישב,
אני פונה אליכם כשאני שבורה וכאובה במצב נפשי קשה ומורכב . אין לי למי לפנות או את מי אשתף בצרתי ,לצערי כנראה אני לא היחידה
אחד האירועים הזויים שחוויתי לאחרונה מרכז גבעתיים, שעת ערב, אבי ואני בונים ארון של איקאה בסלון, בתי קוראת במיטה, ודפיקות עזות על הדלת מפרות את
"יש מישהו בבית" העירה אותי בת זוגי. שמעתי את סיבוב המפתח בדלת הראשית ולאחריו נקישת המנעול ורשרוש פתיחת הדלת. קמתי מהמיטה, האקדח בידי מוכן לפעולה.
כשהייתי בתיכון (אולי בת 16-17) היה לנו מורה למתמטיקה שהיה מסתובב עם רובה בחגורה, נשקו הפרטי. לוחש שהוא מתנחל, אבל אני לא כל כך הבנתי
בתקופת האוניברסיטה שלי (סביבות 2002) גרתי עם חברה באותו בניין, ברחוב רוחמה על גבול יפו-תל אביב. לכל אחת מאיתנו היתה דירת חדר פצפונת משלה. גרנו
אחד מהפחדים שאני חיה איתם הוא הימצאות כמויות אדירות של נשק בכל מקום בו אני נמצאת. ראשית, בבית שבו כל אדם בעולם נח וחש בבטחה,
פעם עבדתי כל הלילה עד שעות הבוקר הקטנות, ושמעתי קול מוזר של אופנוע. הסתכלתי מהחלון וראיתי שני בחורים עם קסדות של אופנוע ויורים אש חיה
לפני כשנה הייית בהפגנה קטנה של כ-15 א.נשים במתחם שרונה בת"א כנגד קורס של הטכניון על שיווק ומכירת נשק. בשלב כלשהו בהפגנה הגיע אדם, נראה
מנגנון משלוח העדות מאפשר לך להעלות עדות באופן אנונימי, וגם אנו לא נדע את פרטי השולחת
*לאחר לחיצה על הכפתור סמנו את התיבה בטופס לתרומה חודשית
ניתן לתרום דרך הקרן החדשה לישראל.
עדיף לשלם בצ'ק לכתובת:
The New Israel Fund
PO Box 70358, Philadelphia, PA
19176-0358, USA
ורשמו בהערות:
Donor Advised for Gun Free Kitchen Tables
בסכום של למעלה מ-$100
אנא השתמשו באופצייה: "תרומה לכבוד"
שמוצעת בעמוד הבית של הקרן;
שם ה-Honoree הוא: Gun Free Kitchen Tables
והכתובת למשלוח הודעה מטעם הקרן היא:
gunfreekitchentables@gmail.com
לחצו להורדה - נייר עמדה פורץ דרך שנכתב בתהליך למידה ודיאלוג בין רופאים לזכויות אדם והאקדח על שולחן המטבח