המרחב הציבורי בישראל רווי במאות אלפי כלי נשק קל. כאן, כמו בכל העולם, נשים מהוות מיעוט קטן מבין מחזיקי הנשק הזה. עם זאת, נשים כאן נחשפות לכלי נשק ברחוב, בתחבורה הציבורית ובבתים, ולעתים מאויימות באמצעותם או נפגעות ישירות או בעקיפין מהשימוש בהם.
מאגר זה מביא קולות מושתקים ונדירים – בעיקר של נשים וגם של גברים בישראל – שמתארות כיצד נוכחות כלי נשק שמצויים בסביבתן פוגעת בהן, במשפחתן ובקהילתן, ומשפיעה עליהן; חלק מהעדויות אחרות עשויות דווקא להציג כיצד נשים תופסות נוכחות של נשק לידן כדבר רגיל ונורמלי ואף חיובי.
אנו שואפות שנשים בישראל, שסובלות מנוכחות כלי נשק בסביבתן, ידעו שקיים מרחב ייחודי שבו הן יכולות להעלות חוויות אישיות ודילמות הנוגעות למפגש שלהן עם נשק, שהן לא לבד בנושא זה שמטריד אותן, ושהן יכולות להיות חלק ממאבק שנועד לשפר את מצבן. כמו כן, נפעל למען המטרות הבאות באמצעות המאגר:
* אנו מודעות לכך שמטרה זו נשמעת קצת יומרנית ובלתי מושגת; עם זאת, כשהצלחנו להביא לאכיפת חוק שהוציא מתוך עשרות אלפי בתים את נשק האבטחה שהוכנס אליהם קודם כדבר שבשגרה, הפסיקו לגמרי, למשך כמה שנים, רציחות והריגות בנשק אבטחה שנלקח הביתה, אחרי 11 שנים שבהן ממוצע של 3 אנשים בשנה נורו למוות בנשק כזה. לצערנו, בהמשך, החוק "תוקן" וההריגות והרציחות התחדשו.
מראשיתו, יזמנו את הפרויקט ככזה שיתנהל באופן מתואם מול פרויקט מקביל שמקיימים ארגונים פמיניסטיים פלסטיניים בישראל. עבודת התיאום החלה כבר בשלבי התכנון, שנעשו במשותף עם הארגונים "נשים נגד אלימות", ו"אל-טופולה".
מתוך הבנה שלכל חברה יש מאפיינים הייחודיים לה, החלטנו לפעול בנפרד בדרכים שונות המתאימות לכל חברה, אולם המשכנו את תהליך הלמידה המשותף, כדי לנסות להפיק לקחים רוחביים וכוללים ככל האפשר.
"נשים נגד אלימות" ו"אל-טופולה" אספו נתונים וחומרים על נוכחות הנשק בחברה הפלסטינית בישראל ועל קורבנותיו. לאחר תהליך של למידה מעמיקה ותיעוד ניסיון של התארגנות קהילתית למאבק בנשק, יצאו הארגונים בקמפיין תקשורתי ייעודי לחברה הפלסטינית, במסגרתו הופקו שלושה סרטונים: הראשון מציג את הרעיון כי אין אדם החסין בפני הנשק, השני מביא את קולן הייחודי של הנשים אשר משלמות מחיר כבד ויומיומי בשל הימצאות הנשק בסביבתן, והשלישי מתבונן לעתיד וקורא לפעולה. הסרטונים הופקו בשפה הערבית אך בהמשך תורגמו לעברית ואנגלית והופצו ברשתות החברתיות ובמסגרת קמפיין 16 ימים נגד אלימות נגד נשים.
מטרת הקמפיין הייתה העלאת מודעות חברתית לבעיית הנשק והיד הקלה על ההדק וקריאה לחברה הפלסטינית לקחת אחריות ולהוקיע מתוכה את הנשק ואת משתמשיו.
המטרה של העבודה המתואמת היא שבכל קהילה יתקיים פרויקט שמותאם לצרכיה ולבעיותיה, תוך קשר והידברות עם העבודה הפמיניסטית של הארגון/ים המקביל/ים בחברה השנייה. זאת, לצורך הזנה והפריה הדדית, על מנת להשמיע קולות מגוונים של נשים לגבי נשק בסביבתן, וכדי ליצור מערך כולל ומתואם שפועל לצמצום נשק בישראל.
סטודנטיות וסטודנטים בקורס "סטודיו שטח" במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שיתפו פעולה עם האקדח על שולחן המטבח לחקר השפעת הנוכחות של נשק חם במרחב הציבורי.תוך כדי היכרות עם המאבקים העיקריים של האקדח, נוצרו עבודות עיצוב ואמנות המגיבות לסוגיה המורכבת ביותר של ביטחון בחברה הישראלית
חסן שעלאן, עיתונאי בידיעות אחרונות שמסקר את הפשיעה בחברה הערבית קיבל איומים חוזרים על חייו וחיי בני משפחתו. בעבר, מטען חבלה הוצב מתחת לרכבו ומבול
נסענו לטיול בטבע ליער בן שמן לחגוג את סיום שנה של גן הילדים של בני הצעיר. השתתפו כ-30 ילדים וילדות בגילאי 5-6 וההורים של כולם.
אני יושבת ברכבת במושב שלידי (לא זה שצמוד אלי) ישב לו חייל, כשאני נכנסתי לרכבת היתה כמעט ריקה, ואז התחילה להתמלא. בכל מקרה החייל התיישב,
אני פונה אליכם כשאני שבורה וכאובה במצב נפשי קשה ומורכב . אין לי למי לפנות או את מי אשתף בצרתי ,לצערי כנראה אני לא היחידה
אחד האירועים הזויים שחוויתי לאחרונה מרכז גבעתיים, שעת ערב, אבי ואני בונים ארון של איקאה בסלון, בתי קוראת במיטה, ודפיקות עזות על הדלת מפרות את
"יש מישהו בבית" העירה אותי בת זוגי. שמעתי את סיבוב המפתח בדלת הראשית ולאחריו נקישת המנעול ורשרוש פתיחת הדלת. קמתי מהמיטה, האקדח בידי מוכן לפעולה.
כשהייתי בתיכון (אולי בת 16-17) היה לנו מורה למתמטיקה שהיה מסתובב עם רובה בחגורה, נשקו הפרטי. לוחש שהוא מתנחל, אבל אני לא כל כך הבנתי
בתקופת האוניברסיטה שלי (סביבות 2002) גרתי עם חברה באותו בניין, ברחוב רוחמה על גבול יפו-תל אביב. לכל אחת מאיתנו היתה דירת חדר פצפונת משלה. גרנו
אחד מהפחדים שאני חיה איתם הוא הימצאות כמויות אדירות של נשק בכל מקום בו אני נמצאת. ראשית, בבית שבו כל אדם בעולם נח וחש בבטחה,
פעם עבדתי כל הלילה עד שעות הבוקר הקטנות, ושמעתי קול מוזר של אופנוע. הסתכלתי מהחלון וראיתי שני בחורים עם קסדות של אופנוע ויורים אש חיה
לפני כשנה הייית בהפגנה קטנה של כ-15 א.נשים במתחם שרונה בת"א כנגד קורס של הטכניון על שיווק ומכירת נשק. בשלב כלשהו בהפגנה הגיע אדם, נראה
נסעתי פעם עם הבן שלי לבאר שבע לתערוכת דינוזאורים. זה נדחה ונדחה ונסענו ביום האחרון של התערוכה, יום א' בבוקר. מצאנו את עצמנו ברכבת מלאה
מנגנון משלוח העדות מאפשר לך להעלות עדות באופן אנונימי, וגם אנו לא נדע את פרטי השולחת
*לאחר לחיצה על הכפתור סמנו את התיבה בטופס לתרומה חודשית
ניתן לתרום דרך הקרן החדשה לישראל.
עדיף לשלם בצ'ק לכתובת:
The New Israel Fund
PO Box 70358, Philadelphia, PA
19176-0358, USA
ורשמו בהערות:
Donor Advised for Gun Free Kitchen Tables
בסכום של למעלה מ-$100
אנא השתמשו באופצייה: "תרומה לכבוד"
שמוצעת בעמוד הבית של הקרן;
שם ה-Honoree הוא: Gun Free Kitchen Tables
והכתובת למשלוח הודעה מטעם הקרן היא:
gunfreekitchentables@gmail.com
לחצו להורדה - נייר עמדה פורץ דרך שנכתב בתהליך למידה ודיאלוג בין רופאים לזכויות אדם והאקדח על שולחן המטבח
