אחד האירועים הזויים שחוויתי לאחרונה

מרכז גבעתיים, שעת ערב, אבי ואני בונים ארון של איקאה בסלון, בתי קוראת במיטה, ודפיקות עזות על הדלת מפרות את השקט. אבי פותח ולסלון נכנס בחור צעיר, לחוץ ומבוהל, מספר שיש מחבל בחוץ והוא רוצה אקדח.

בתי קופצת בבהלה, שומעת מחבל ומתחילה לבכות, הבחור מנסה להרגיע אותה, אני מנסה להבין מה לעזאזל קורה, הבחור מתלבט אם להשאר או לצאת, אני מודיעה שאני נועלת את הדלת, הוא שוב מבקש אקדח ומחליט לעזוב בלי אקדח (כאילו שאם היה ברשותי אחד, הייתי נותנת לו). 

מציצה מהחלון, הפיצריה מולי ריקה, הבר מולי חצי מלא, יש התגודדות קטנה ברחוב, והתנועה כסדרה.

מרגיעה את בתי שהבחור התבלבל, שהכל בסדר, שזה בטח צמיג שהתפוצץ, מחבקת, מנשקת, ושוב דפיקה בדלת. הבחור חזר. מודיעה לו שהוא לא מוזמן, והוא עונה: התרעת שווא, סליחה.

שעה אחכ התברר שצמיג אוטובוס התפוצץ.

עמישראל על הקצה.

מזכירה לעצמי לנשום.

מאי 2022