האמנה להתמודדות עם פגיעות מיניות ומגדריות בארגוני וקהילות חברה אזרחית

הקדמה

העבודה שלנו בארגוני החברה האזרחית וגם במעגלי האקטיביזם שבהם אנחנו מתנהלות,  מפגישה אותנו לא אחת  עם התנהגות פוגענית על רקע מיני ומגדרי. אירועים מסוג זה, שהם לעתים בעלי דפוס התנהגות חוזרת, מתרחשים בארגונים שבהם אנחנו עובדות ו/או פעילות, וגם בקהילות הסובבות אותם וקשורות עמם.

מציאות זו הניעה אותנו לנסח אמנה שמטרתה להגביר ולבסס מוגנות מינית ומגדרית במרחבי העבודה והפעילות שלנו. האמנה המוגשת כאן היא תוצר של תהליך של למידה וחשיבה.

פגיעה באחת.ד מאיתנו היא פגיעה בכולנו – כארגון וכקהילה
הארגונים המאמצים את האמנה רואים פגיעה מינית כפגיעה בקהילה כולה. פגיעה מינית היא הפעלת כוח, וניצול עמדות כוח ארגוניות וחברתיות. פגיעה מינית איננה מתרחשת בין שני א.נשים בלבד, והיא איננה שיבוש של אינטראקציה בינאישית, אלא מנגנון שיטתי של דיכוי והפחדה שמשתק את הנפגע.ת הישיר.ה ואת כל מי שמקיפים.ות אותה.ו. אנו סבורות שפגיעה מתקיימת בתוך אווירה ותרבות ארגונית וקהילתית שמאפשרות אותה. לכן, האחריות והשותפות לתיקון היא שלנו כקהילה.

כאשר פוגע.ת נמצא.ת במרחב הקהילתי כל חברי.ות הקהילה הופכים.ות למאוימות.ים בעצמם.ן מכיוון שפגיעות מסוג זה מתאפשרות במרחב הארגוני והקהילתי, ולכן קיים סיכוי גבוה שיחזרו על עצמן ביחס לעובדים.ות וחברות.ים נוספים.ות. לכן, מאבק בפגיעות אינו רק אקט של סולידריות עם הנפגעות.ים הישירות.ים, אלא אקט הישרדותי חיוני לרווחתם של כל חברי.ות הקהילה או הארגון. 

התפיסה החברתית הרווחת מטילה אחריות רבה על כתפי הנפגע.ת. אולם, התפיסה שלנו היא שונה במהותה. לתפיסתנו, לא ראוי להשאיר את החשיפה והתיקון של הפגיעה בידי הנפגע.ת בלבד. חלק בלתי נפרד מתיקון פגיעה הוא הקניית כלים לקהילה לזהות פגיעות שמתרחשות בתוכה, לדבר עליהן ולטפל בהן, גם כאשר הנפגע.ת לא מעוניינת.ן לשתף בפגיעה, או לפעול מול הפוגע.ת.

אנחנו יודעות שלשם התמודדות עם פגיעות בתוך הקהילה נדרש אומץ של החברים.ות ונכונות לעמוד מול אמיתות כואבות. זה תהליך שדורש משאבים ופעמים רבות מאיים על הקהילה. עם זאת, ללא התמודדות כזו ארגונים לא יוכלו לשרוד לאורך זמן, לא כל שכן ארגונים השואפים להתנהל מתוך ערכים פמיניסטיים. מטרת אמנה זו היא לחזק את הארגונים והקהילות האקטיביסטיות שלנו, ולתת להן ולהם כלים להתמודד עם התנהגות פוגענית על רקע מיני ומגדרי.

הארגונים שהם צד לאמנה מכירים בכך שיש להם אחריות מוסרית וחברתית ליצירה של מרחבים ללא פגיעות. מחויבות זו כוללת התחייבות להכיר בפגיעות שאירעו במסגרת הקהילה, להשקיע משאבים במניעת פגיעות ובתיקון פגיעה שהתרחשה. 

אמנה זו עוסקת בפגיעות מיניות ומגדריות, כאשר ברור לנו שקיימים סוגים נוספים של ניצול לרעה ופגיעה במסגרת הארגונים והקהילות בהם אנחנו חברות ופועלות. עם זאת, בחרנו להתמקד בפגיעות מיניות ומגדריות מתוך תקווה כי הקווים המנחים שנשרטט כאן יהיו יעילים גם להתמודדות עם פגיעות מסוגים אחרים.

מגבלות החוק לטיפול בפגיעות מיניות וחסמים לשינוי המציאות הקיימת
אמנה זו נוסחה מתוך הכרה במגבלות החוק והאסדרה (רגולציה) המשפטית הקיימת. כיום, כאשר נחשפת פגיעה מינית בארגון, או בקהילה, ההתמודדות איתה נשענת באופן אוטומטי ומיידי על החוק ועל מה שמציעה המערכת המשפטית. החוק נותן כלים למעסיקים ולמנהלי ארגונים, שממהרים בדרך כלל לפעול על פיו, והוא מגן על הארגון, על המשך תפקודו הפורמלי, תוך דחיקת הטיפול בנפגע.ת, בפוגע.ת ובקהילה. כיצד אם כן עומדים בדרישות החוק, תוך מניעת המציאות הפוגענית שהוא יוצר?

בניגוד ללשון החוק המעמידה במרכז חיפוש אשמים.ות וענישתן.ם, אנחנו משתמשות בלשון של הכרה ותיקון. כלומר, מטרת האמנה היא התוויית קווים להתמודדות עם פגיעות, באופן שיאפשר "תיקון עולם" – מהלך שלם של הכרה בפגיעה, תמיכה בנפגעות.ים, לקיחת אחריות של הפוגע.ת וכן תיקון התנאים שאפשרו את הפגיעה מלכתחילה, במטרה להביא לתיקון קהילתי וארגוני. 

למרות התייחסות החוק ל"התיישנות" איננו מגדירות טווח זמן אשר מעבר לו הפגיעה נחשבת כזו ש"התיישנה". גם אם הפגיעה בוצעה שנים רבות לפני כן, אנחנו רואות חשיבות בלקיחת אחריות של הארגון על הפגיעה, ותמיכה בנפגע.ת ו/או בעדים.ות. 

כאמור, פגיעה מינית היא הפעלת כוח וניצול עמדות כוח ארגוניות וחברתיות וככזו היא חוצה זהויות מגדריות, מיניות, מעמדיות, אתנו-גזעיות ולאומיות. לפיכך לשון האמנה היא א-מגדרית שכן היא מבקשת לאמץ עמדה שמאתרת את הפעלת הכוח, הניצול והאלימות ולא מניחה מראש את הזהויות המגדריות של הפוגע.ת והנפגע.ת. בנוסף, מאחר שעברית היא שפה ממוגדרת, בינארית וממדרת, בחרנו במסמך זה להשתמש בסימן "." (לדוגמה "נפגע.ת") כדי להכליל גם מגדרים א-בינארים, אך אנחנו מודעות לכך שהשימוש ב "." אינו מותאם באופן אופטימלי לכל צרכי הנגישות, עם זאת להערכתנו מדובר ברע במיעוטו ובחרנו להשתמש בו. 

מ-צדק עבור נפגעים.ות ל-צדק למען הקהילה

הארגונים החתומים על האמנה יפעלו על בסיס עקרונות של צדק. החברוֹת באמנה מבינות שתפיסת הצדק וביטוייה המעשיים משתנים סובייקטיבית מנפגע.ת לנפגע.ת; על אף השונות הזו, ישאפו להשיגו תוך נטילת אחריות קהילתית.

המצב הקיים כיום הוא, שהאחריות להנעת תהליכים לעשיית צדק, לרוב מול פוגע.ת, מוטלת על הנפגע.ת. הקהילות החתומות על האמנה מכירות באחריותן הקהילתית והארגונית להכרה בסבלה של הנפגע.ת ובנטילת האחריות לתיקון – על עצמן, ברמה האישית וברמה הקהילתית/ארגונית. אדישות קהילתית, או הפניית מבט קבוצתית מהפגיעה, נתפסות על ידי החברות באמנה כהמשך הפגיעה ואף החמרתה. 

הארגון והקהילה יעשו התאמות בסביבה ובתרבות הארגונית להבטחת רווחתה.ו של הנפגע.ת ולהנכחת הפגיעה שנעשתה. תהליך הבירור והטיפול יעשו בשקיפות ובפומביות ככל האפשר. הקהילה והארגון אחראים ליצירת סביבה שלא תצמצם את מרחב הפעולה הרגיל של הנפגע.ת בתוך הארגון, אלא תאפשר לו.ה לפעול כמקודם. לכן, לשם צדק אמיתי, ייתכן שתידרש תקופה של הרחקת הפוגע.ת מעמדות כוח ומפעילות בקהילה, כשעצם נוכחותו.ה עלולה להרתיע ולהרחיק את הנפגע.ת, זאת עד להחלטה קהילתית בדבר נקיטת צעדים נוספים.

כיצד לוקחים אחריות?

כאשר מישהי.ו אומר.ת שהיא.הוא נפגע.ה – היא.הוא אכן נפגע.ה. אנחנו מתחייבות שלא להטיל ספק בתיאור הדברים, ולהימנע משימוש בפרקטיקה של האשמת הקורבן, גם במהלך הבירור. אנחנו לא מבצעות חקירה, אלא מאפשרות לנפגע.ת לספר את סיפורו.ה ולקבל הכרה. אנחנו לא עושות שימוש במונח ״תלונות שווא״.

לקיחת אחריות כרוכה בהשקעת משאבים כמו כוח אדם, מחשבה, ידע וזמן, לשם התמודדות עם הפגיעה וכל הכרוך בה. הארגון יהיה אחראי לתמוך בנפגעות.ים, ולפעול אל מול הפוגע.ת בניגוד להתנהלות הרווחת כיום בארגונים ובקהילות. הארגון ינהל את צעדי התמיכה תוך שקיפות ופומביות – פנים וחוץ ארגונית. בנוסף, הארגון ידרוש מהפוגע.ת לקחת אחריות על הפגיעה – ובכללה אחריות שיש לה היבטים משפטיים וכלכליים במקרה הצורך. 

לארגון יש אחריות כלפי העובדות.ים, המתנדבים.ות ושאר חברי.ות הקהילה ויש לשתף את חברות.י הקהילה במתרחש, לייצר מעגלי שיח ולתאם ציפיות בין חברי.ות הקהילה והעובדות.ים למנהלי.ות הארגון.

אנחנו יודעות, מבינות ומקבלות שהתהליך אינו שוויוני, ואנחנו לא שואפות להליך של בית דין. נקודת המוצא אינה חקירה, אלא הכרה בכך שהתקיימה פגיעה, ומתוך כך אנחנו שואפות לייצר סביבה בטוחה. זוהי הגדרה סובייקטיבית, שמושפעת מהסובייקטים הפעילים במרחב הקהילתי ולא מתוך שאיפה לכללי הכרעה "אובייקטיביים" ומשפטיים. זהו ניסיון ליצירת מרחב של התפתחות אמיתית של כל המעורבים במטרה ליצור קהילה לומדת, מתמודדת ומחלימה. בתהליך זה אנחנו רוצות ליצור סביבה תומכת וסולידרית לנפגעות.ים ועם זאת לאפשר לפוגעים.ות ללמוד, להתמודד ולהשתנות. 

מהי אחריות הארגון?

אחריות כלפי הקהילה
הארגונים החברים באמנה מתייחסים לפגיעה מינית – כאל פגיעה בקהילה כולה, ולא כאל פגיעה פרטית הנוגעת רק לנפגע.ת ולפוגע.ת. לכן, כל פעולה כנגד פגיעה תעשה על פי עקרונות של פעולה קהילתית, תוך התחשבות בנפגע.ת, בצרכים וברצונות שלו.ה.

הארגון יפעל מתוך הבנה שהפגיעה שהתרחשה היא למעשה פגיעה בכל חברי.ות הקהילה והארגון, ולכן יש לפעול בשקיפות ובשיתוף, כדי לתקן את התנאים שאפשרו את הפגיעה, ולהבטיח מרחב קהילתי מוגן מפני פגיעות. הארגונים החתומים על האמנה יתמכו גם בעדים.ות ובנפגעים.ות משניים.ות; זאת מתוך הבנה שיתכן שבהיותם עדים.ות לפגיעה, חוו פגיעה משנית. הארגון גם מחויב לפעול למניעת בריונות, השתקה והתעמרות מצד הפוגע.ת כלפי עדים.ות לפגיעה.

אחריות כלפי הנפגע.ת 
החתומות על האמנה מתחייבות לדאוג לשלומו.ה ולרווחתה.ו הנפשית, הפיזית והכלכלית של הנפגע.ת.
הכרה בפגיעה תיעשה על ידי הצהרה מילולית ופומבית שתביא לידיעת הקהילה והציבור כי אירעה פגיעה וכן תובהר משמעות הפגיעה. הארגון יפעל ליצירת מרחב מיידי בטוח לנפגע.ת על ידי שימוש בכלים כגון: הכרה מוסדית, ליווי והרחקה של פוגע.ת; בהתאם להחלטת הקהילה ובכפוף לדיאלוג עם הנפגע.ת, ניתן להחליט על הרחקה לזמן מוגבל, לצמיתות, או הרחקה שתותנה בתהליכים נוספים.

ליווי נפגע.ת ייעשה תוך הקשבה לרצונותיה.ו, לצרכיה.ו ולתובנות שלו.ה, באשר לדרך ליצירת תיקון, מתוך מחויבות לתקן את התנאים שהביאו לפגיעה. כל פעולה תהיה על בסיס עקרון של שקיפות מול הנפגע.ת והצגת היכולות של הארגון והפעולות שיינקטו (וגם אלה שלא יינקטו) באופן מלא והוגן, זאת על מנת לאפשר לנפגע.ת להביע את רצונה/ותיה גם כאשר לא ניתן יהיה למלא את כולם. 

הארגון ישאף לתמוך בנפגע.ת בכל הֶקְשר. במקרים בהם הפגיעה התרחשה מחוץ לגבולות הארגון, ייעשה מאמץ וייערכו התאמות שיאפשרו לנפגעות.ים לקחת חלק בפעילות הארגונית, גם כאשר הדבר כרוך בהשקעת משאבים מיוחדים.

אחריות כלפי ארגונים נוספים
הארגונים החתומים יפעלו מתוך סולידריות הדדית בין-ארגונית, ויתחייבו לתמוך זה בזה מול איומים כלכליים ואחרים העלולים להיווצר בעקבות תגובה כלפי פוגע.ת, לדוגמה: תביעות דיבה, תביעות אזרחיות (נזיקין), או איומים מצד תורמים וקרנות. 

הארגונים מתחייבים לשתף פעולה וידע ביניהם, כדי למנוע את גלגול הבעיה הלאה, לארגונים או קהילות אחרות. לקיחת אחריות פנים ארגונית ועבודה מול פוגעים.ות תמנע מעברים של פוגעים.ות בין ארגונים. ארגוני האמנה מתחייבים גם לשתף בידע שנצבר תוך כדי התמודדות עם פגיעות, לקיים ימי למידה משותפים ולהתחייב לתיעוד קהילתי של אירועים והטיפול בהם באופן שיאפשר את שיתופו. 

אחריות כלפי קטינים.ות
אנו מפנות את תשומת לב הארגונים והקהילות שעובדים.ות עם קטינים.ות שבכל מקרה של פגיעה או הטרדה מינית חלה חובת דיווח על כל מי ששמע.ה על האירוע או הייתה עד.ה. לו. בנוסף, על החתומות על האמנה לנסח גבולות וקווים מנחים ברורים בכל הקשור למוגנות מינית של הקטינים.ות בארגון ו/או הקהילה. 

החתומות על האמנה מכירות בכך שבכל מפגש עם קטין.ה יחסי הכוח מובנים אינהרנטית. לכן הארגונים במסגרתם פעילים קטינים.ות (התנדבות, העסקה או כל פעילות הקשורה בארגון) ינסחו נהלי עבודה ברורים ונגישים. בכלל זה תהיה התייחסות להכשרות בארגון ובקהילה בנוגע לקטינים.ות ודאגה לערוץ דיאלוג עם הקטינ.ה על מנת לשקול לערב את המשפחה שלה.ו ומסגרות תומכות נוספות שילוו אותו.ה בתהליך.

מהם גבולות האחריות של ארגונים וקהילות?

כאשר מדובר בארגון בעל ישות משפטית שחלות עליו חובות החוק, על הארגון לראות את עצמו אחראי על רווחת כל חברי.ות הקהילה ועובדי.ות הארגון, ולא להסתפק במילוי חובות הדין. במידה שמדובר בקהילה ללא גבולות מוגדרים, בסיס האחריות יישען על סולידריות עם הנפגע.ת. בכל מקרה, האמנה מחייבת את הארגונים השותפים לה להתייחס אל דרישות החוק כאל בסיס שיש להתחשב בו, אך לא להיות מוגבלים על ידו, אלא לפעול מעבר לו. 

החתומות על האמנה מתחייבות לעשות כל שביכולתן למען נפגע.ת, גם אם הפגיעה התרחשה מחוץ לפעילות ולגבולות גזרת האחריות של הקהילה או הארגון, כפי שהן מוגדרות בחוק. פגיעה יכולה להיות על ידי מישהי.ו שאיננו.ה מהקהילה או מהארגון, או שלא במסגרת פעילות רשמית וברורה של הארגון והקהילה. גם במצבים אלה, על הקהילה להיות אקטיבית, כך שכל נפגע.ת שפונה לקהילה או לארגון ת.יזכה בתמיכה.

היות והארגון מקיים גם פעילויות בשיתוף עם ארגונים אחרים, במרחבים ציבוריים, אליהם מגיעות.ים חברות.ים הארגון, יש לראות את "גבולות הארגון" באופן הרחב ביותר. זאת, כדי לאפשר לנפגעות.ים לפנות לעזרת הארגון, גם כאשר נראה שהפגיעה אירעה לכאורה במסגרת אחרת.

לארגון יש אחריות לטפל בפגיעה גם כאשר הנפגע.ת לא מגיע.ה ומדווח.ת על הפגיעה ישירות. ההימנעות מדיווח על פגיעה מעידה על קיומה של סביבה ארגונית לא בטוחה, ויש לעשות הכל כדי לשנות מציאות זו. לכן המנגנונים שהארגון מפעיל לטיפול בתלונה יופעלו גם כאשר התלונה מובאת בידי עדות.ים ופעילים.ות בארגון שנחשפו או שמעו על הפגיעה. כמובן שתוך שקיפות מול הנפגע.ת.

פעולות ליצירת סביבה בטוחה

כל אחד מבין הארגונים החתומים מתחייבים לקיים מדי שנה (לכל הפחות) סדנאות בנושא של סביבה בטוחה. אנו מציעות שהסדנא תהיה דיאלוגית ומשתפת ולא תשא אופי של הדרכה פרונטלית. התכנים יכולים להיות מגוונים ולהשתנות מפעם לפעם. הסדנאות יכולות להתארגן במתכונת של Bystander education, כלומר זיהוי סוגי פגיעות נפוצות בארגונים, שיחות על חוויות עבר במסגרות פוליטיות קודמות, וחידוד הרגישות להתנהגויות מסוימות שמעידות על פגיעות. יש להימנע מסדנאות מופרדות מגדרית, או להניח הנחות ממוגדרות על זהות הפוגע.ת והנפגע.ת. עוד ניתן ואף מומלץ, לערוך את הסדנאות בשיתוף פעולה בין ארגונים החתומים על האמנה. 

כל אחד מבין הארגונים החתומים על האמנה ינסחו תקנון התואם את ערכי הארגון ואת מבנהו. המחשבה על תוכן התקנון היא חלק בלתי נפרד מתהליך למידה והפיכת הארגון לסביבה בטוחה. התקנון מיועד לשמש כתובת מיידית לקבלת מידע עבור נפגעות.ים, מדריך להתנהלות אתית בתוך ארגונים, גורם מחנך ומרתיע בעצם קיומו. התקנון יפרט את הדרכים בהם הארגון מגן על נפגעות.ים ושומר על האינטרסים שלהם.ן. בין היתר, התקנון יכלול הפניה לנוסח האמנה, הצהרות על מטרת התקנון ועל חובות הארגון לאור חברותו באמנה, הגדרות ברורות של מונחים שהתקנון עושה בהם שימוש, ופירוט של דרכי הפעולה שהארגון מתחייב לנקוט בהן ושל דרכי פעולה אפשריות במקרה של ידיעה על פגיעה.

כל הארגונים והקהילות מחויבים למצוא את ארגז הכלים המתאים להתמודדות עם פגיעה פנים ארגונית, בהתאם למבנה של הארגון ולאופני הפעולה שלו. במידה ומדובר בארגון קטן, חסר משאבים, או חסר ניסיון בהתמודדויות מסוג זה, האמנה תאפשר קבלת סיוע מארגון אחר, ללא הסרת האחריות מהארגון בו אירעה הפגיעה.

קווים מנחים לפעוּלות 

פעולות מול ועם הקהילה
יש לפתוח את התהליך בהצהרה של הקהילה שהיא פועלת להפסקת הפגיעה ולוקחת אחריות על תהליך העבודה מול הפוגע.ת ועם הנפגע.ת. ההצהרה תכיל הכרה בפגיעה ובחלקה של הקהילה ביצירת התנאים שאפשרו אותה, מתוך רצון אמיתי ליצור שינוי בדינמיקה הפנים קהילתיות שאפשרה את הפגיעה / יצרה הזדמנויות / לא מנעה אותה.

מתוך מחויבות זו, הקהילה תייצר קבוצת עבודה שתלווה את הנפגע.ת ותוביל את תהליך ההתמודדות עם הפגיעה. אנחנו מציעות כי הקבוצה תהיה קבוצה אד-הוק, כלומר תשתנה ממקרה למקרה, כך שלא ייווצר עומס על מספר פעילות קטן. בנוסף, חשוב לדאוג שקבוצת הפעילות תכלול א.נשים בעלי סמכות בקהילה, אך לא קבוצת כח קיימת והומוגנית. המטרה היא לנסות לייצר שיתופי פעולה בין א.נשים עם עמדות שונות בארגון, וגם לקבל עזרה מארגונים-אחיות. קבוצת הפעולה תוכל להחליט יחד עם הנפגע.ת עד כמה לשתף את שאר הארגון בפרטי המקרה, אילו פעולות נדרשות באופן מיידי, ואילו פעולות רצויות בטווח הארוך. חשוב להגדיר לוחות זמנים לפעולות ההתמודדות, כדי למנוע את התמסמסות התהליך.

לארגון יש אחריות למנוע פגיעה ולפעול, כאשר ידוע לו על פגיעה, גם אם אין תלונה. כלומר יש תפקיד משמעותי לעדים.ות. חשוב לייצר כלים שיאפשרו לחברי הארגון והקהילה לדעת לזהות פגיעות במרחב ולשים לב אליהן. במידה ועדים.ות מעלים.ות רצון לפעולה אל מול פוגע.ת בארגון, תוקם קבוצת התמודדות, באותו האופן שהיא מוקמת כאשר יש פנייה של נפגע.ת. הקבוצה תנסה לפעול גם מול ועם העדים.ות וגם מול ועם הנפגעות.ים הישירים.ות של הפוגע.ת, ותאפשר להן.ם להביע עמדה באשר לתהליך. 

קבוצת הפעולה והארגון בכללותו יתנהלו מתוך שקיפות, גם כשהיא עלולה להיות כואבת וקשה לנפגע.ת, ולקהילת הארגון. לדוגמה: אם אי אפשר להרחיק את הפוגע.ת, חשוב לומר זאת מפורשות לנפגע.ת, ולדבר על הפגיעה ועל ההשלכות שלה. עם זאת, הארגון ישמור על פרטיות הנפגע.ת, במידה והיא.הוא מעוניין.ת בה (זו מחויבות שאינה נשמרת כלפי הפוגע.ת). תנתן לה.ו אפשרות להוביל את תהליכי השיתוף הפנים והחוץ-ארגוניים, תוך תמיכה אמיתית בהחלטותיה.ו. לדוגמה, לעמוד מאחוריו.ה במקרים של תביעות דיבה או ניסיונות השתקה חיצוניים.

מתוך הכרה בכך שפעמים רבות פגיעה בתוך ארגון היא סדרתית, ומתקיימת כלפי מספר נפגעות.ים לאורך פרק זמן מתמשך, תהליך הבירור של הפגיעה יאפשר גם לנפגעות נוספות.ים להגיע ולספר את עדותם.ן ולהצטרף להליך, לפי רצונן.ם. 

פעולות מול ועם הנפגע.ת
כפי שציינו, השלב הראשון של התמודדות עם פגיעה היא הכרה מצד הארגון, ודרישה להכרה מצד הפוגע.ת בכך שנעשתה פגיעה. ההכרה צריכה להיות ספציפית ומלאה, ולא מן השפה ולחוץ. 

כל תהליך התמודדות עם פגיעה צריך להיות מתואם עם הנפגע.ת, ולפעול בהתאם לצרכיה.ו ורצונותיו.ה. 

במידה והנפגע.ת מעוניין.ת לקחת חלק בהליך:

• יש לתת לנפגע.ת מרחב לשתף את העדות שלו.ה, ולקבל הכרה – בפורום של הקבוצה המצומצמת שמובילה את התהליך, בפורום רחב יותר ככל ש-י.תרצה, או במספר פורומים, כל זאת במסגרת הטיפול ויצירת הסביבה הבטוחה עבורו.ה בארגון. 
• יש לשאול את הנפגע.ת מה יהווה צדק מבחינתו.ה ולקיים איתה.ו דיון, תוך הקמת צוות עבודה שיכלול איש.ה שהנפגע.ת בוחר.ת.
• יש להתייעץ עם הנפגע.ת ולהבין יחד איתה.ו לְמה היא.הוא זקוק.ה לאחר הפגיעה: איך אפשר לספק לו.ה סביבה בטוחה בארגון, איך ניתן לעזור לה.ו להתמודד עם ההשלכות של הפגיעה, מה הדרישות שלו.ה כלפי הארגון.
• יש לאפשר לנפגע.ת להעלות דרישות מול הפוגע.ת ולחייב את הפוגע.ת (ולפעמים קבוצת חברים.ות שמגינים עליו.ה) לעמוד בדרישות אלה. 
• אנו מודעות לכך שלנפגע.ת יש זכות לפנות לאפיקים נוספים, כגון הזירה הפלילית, תביעה אזרחית, או התמודדות מחוץ לזירה הארגונית. הבירור והתיקון הפנימי לא יעמדו בדרכה.ו לפנות לזירות אלה וחברי.ות הארגון והקהילה ילוו אותו.ה אם י.תרצה בכך.
• במידה והנפגע.ת מעלה דרישות שהארגון לא יכול לעמוד בהן, או לא מסכים להן עקרונית, הארגון מחויב להסביר בצורה שקופה, וליידע אותה.ו בפעולות שמתקיימות וגם בבחירה לא לקיים פעולות מסוימות מול הפוגע.ת או מול הארגון. חשוב להכיר גם במגבלות הארגון ובמגבלות הצוות המלווה של הפגיעה: לדוגמה לא להתחייב להיות זמין בשבילה.ו 24/7, אלא להגדיר ימים, שעות ופעולות שניתן לבצע. 
• במידה והנפגע.ת לא מסכימ.ה עם דרך הפעולה של הארגון, שמורה לה.ו האפשרות לפנות לקהילות אחרות החברות באמנה ולדרוש גישור או תמיכה מול הארגון.
  
  

במידה והנפגע.ת לא רוצה להיות חלק מתהליך הבירור:

• יש לארגון מחויבות למנוע פגיעות מיניות ואחרות במסגרתו. במקביל לפעולה הארגונית, יתקיים תהליך מול הפוגע.ת ותהליך פנים ארגוני, תוך שמירת פרטיות הנפגע.ת על פי צרכיה.ו.
• קבוצת הפעולה תיידע את הנפגע.ת בתחילת התהליך ותבדוק האם ברצונה.ו לקבל עדכונים כלשהם במסגרת התהליך שמתבצע. הנפגע.ת י.תהיה רשאי.ת לשנות את דעתה.ו ואת מידת המעורבות הרצויה לה.ו בכל שלב בהליך.
• התהליך יכלול זיהוי מנגנונים בארגון שאפשרו את הפגיעה, תוך אחריות למנוע פגיעה מתמשכת, מתוך הכרה בכך שפגיעה מתרחשת בתוך תרבות ארגונית שמאפשרת אותה. 
• לעתים חלק מהתהליך יהיה כרוך בגישור בין הפוגע.ת לבין הקהילה ובין הנפגעות.ים. במקרה כזה, האחריות על הגישור היא של הקהילה, תוך הקשבה לנפגע.ת. תהליך הגישור מחייב הגדרה של לוחות זמנים ריאליים בטווח הנראה לעין, ומחויבות לתהליך שגם יציב תוצאות ודרישות. (עם זאת כל ארגון צריך להבין את האפשרויות וההשלכות של לוח הזמנים של התהליך – שכן לוח הזמנים יכול להיות שונה מארגון לארגון ומפגיעה לפגיעה). 
• בנוסף: החתומות על האמנה מתחייבות לדאוג לשלומו.ה ולרווחתה.ו הנפשית, הפיזית והכלכלית של הנפגע.ת. 
• התחייבות לתמיכה כלכלית תלוייה גם ביכולות של הארגון, בהנחה שרוב הארגונים החותמים מוגבלים למדי ביכולותיהן הכלכלית. לכן, כל ארגון יחליט בעצמו למה הוא יכול להתחייב, בשקיפות מול הנפגע.ת; למשל: שהיא תמשיך לקבל משכורת גם אם היא צריכה או מבקשת פסק זמן מהארגון, או עזרה במימון טיפול- בהתאם ליכולות הארגון. בנוסף, ישנה אפשרות לבקש תמיכה כלכלית מארגונים נוספים החתומים על האמנה. 
  
  

גם כאשר לא ניתן לבצע את רצונות הנפגע.ת במלואם, לארגון יש מחויבות לדווח לה.ו מה כן ומה לא נעשה, וזאת באופן הוגן, משתף ורגיש. כדאי לנסות להבין מאיפה הסתירה נובעת, ואולי למצוא פתרון שלישי, ולהשקיע עוד מחשבה באפשרויות הפעולה. חתירה ליישוב הסתירה צריכה להיות התמודדות פעילה. למשל, ניתן להתייעץ עם ארגונים אחרים החתומים על האמנה או לבקש סיוע מקהילות אחרות במציאת פתרון ובגישור.

פעולות מול הפוגע.ת
המטרה של התהליך מול פוגע.ת היא לטפל בפגיעות ולמנוע אותן, ולא לסמן יחידים.ות כבעיה בפני עצמם. יחד עם זאת, אנחנו לא מסירות אחריות מהפוגע.ת אלא תובעות ממנו.ה באופן ראשוני לקחת אחריות על הפגיעה ולהתחייב באופן אמיתי ומלא לתהליך תיקון תוך תשלום המחירים הנדרשים.

אנו ממליצות להשתדל להשאיר את הפוגע.ת במידת האפשר בתוך המסגרת הרחבה של הארגון/קהילה, כדי ליצור תהליכי תיקון ולמידה, ולא לגלגל את הבעיה הלאה, לארגון/מרחב אחר, באופן העלול לעודד את המשך הפגיעות במרחבים אחרים. כמובן שהמלצה זו מותנית בשיתוף פעולה של הפוגע.ת, ומתוך הבנה כי תהליך התיקון אין משמעו כי הפוגע.ת ממשיך.ה להשתתף בפעילות הארגון ללא שינוי וללא הפרעה. 

במידה וקיים שיתוף פעולה של הפוגע.ת:

• ראשית נדרשת הכרה של הפוגע.ת בפגיעה שביצע.ה ונכונות לקחת אחריות.
• שנית, נדרשת מחויבות של הפוגע.ת לתהליך ורצון כן להשתנות ולהפסיק את הפגיעות.
• שלישית, נדרשת מחויבות של הפוגע.ת לכבד את הרצונות של הנפגע.ת ולכבד סנקציות ודרישות של הקהילה בכללותה. 
• רביעית, נדרשת מהפוגע.ת מחויבות לשמירה על הפרטיות של הנפגעות.ים ומוכנות לעמידה פומבית מול הקהילה הרחבה ומתן הצהרה על תהליכי התיקון והשינוי. אלה יעשו באופן שיתן לקהילה כלים לתיקון ולנפגע.ת הגנה מפני השמצות ותביעות או כל פרקטיקה אחרת של השתקה והתעמרות לאחר דיווח על פגיעה. 
  
  

הקהילה תעמיד בפני הפוגע.ת דרישות שיאפשרו לבחון את תהליך התיקון וגם למנוע פגיעות נוספות. לדוגמה: לא ליצור קשר עם הנפגע.ת בשום דרך; להימנע מהגעה למרחבי הארגון ומרחבים שהארגון פעיל בהם (לתקופת זמן קצרה או ארוכה ככל שיוסכם בשיח עם הנפגעת); להכיר בפומבי בפגיעה ולקחת אחריות ולקבל סיוע בתהליך שינוי התנהגות; להגיע לפעילויות מסוימות עם ליווי שישמור על ההתנהגות שלו.ה; לתאם מראש הגעה למרחבים של הקהילה ולבקש אישור מהקבוצה שהתגבשה לצורך ההתמודדות עם הפגיעה. כל אלה יהיו תקפות לתקופת זמן שתיקבע על ידי הקהילה בהתאם לכל מקרה ומקרה ובהתאם לבחינה מחדש של חזרתו של הפוגע למרחב הקהילתי והארגוני.

יודגש כי ההגבלות הללו לא חלות רק במסגרת של הארגון בו מתקיים התהליך, אלא אלה קווים מנחים להתנהלות פוגע.ת בכל זירה שהיא.

במסגרת הליך ההתמודדות, הפוגע.ת ת.יוכל להסביר את החוויה מהצד שלו.ה ולקבל כלים להבין את הפגיעה גם במצב שהיא נעשתה בתום לב או בחוסר מודעות. ההליך צריך לכלול לא רק האשמה אלא לאפשר מרחב להבנה ולמידה ושינוי התנהגותי של הפוגע.ת, מתן הזדמנות אמיתית להתמודד עם הפגיעה שפגע.ה. 

אנו לוקחות בחשבון את האפשרות שהאמנה עצמה תנוצל לרעה על ידי פוגע.ת מתוחכמ.ת, ויש לפעול מתוך הכרה בחשש הזה.

במידה והפוגע.ת אינה.ו משתף.ת פעולה, על הארגון לבצע:

• הרחקה של הפוגע.ת מכל פעילויות הארגון
• הפסקת שיתוף פעולה עם ארגונים וזירות אחרות שמאפשרות לפוגע.ת לפעול
• פרסום שם הפוגע.ת וסיפור הפגיעה בכפוף לדיאלוג עם הנפגע.ת
• פעולות מול ארגונים וקהילות נוספים החברות באמנה כדי למנוע המשך פגיעות של הפוגע.ת בזירות אחרות
  
  

מה משמעות החברות באמנה? 

החברות באמנה היא הצהרת כוונות וגם מחויבות כלפי הקהילה הארגונית וכלפי ארגונים אחרים החברים באמנה. זו התחייבות לסולידריות ולשיתוף פעולה, לשיתוף בידע ובניסיון נצבר. בנוסף זוהי התחייבות לסייע בהתמודדות עם פגיעות, בתהליכי הטיפול ובמניעתן.

הארגונים החברים באמנה יאפשרו לנפגעות.ים לפנות לעזרה כאשר הארגון בו הן.ם חברות.ים אינו מתנהל לפי ההתחייבויות של האמנה. הארגונים יעמידו מנגנוני בקרה וסיוע הדדיים מול התמודדות עם פגיעות ועם פוגעים.ות החברים.ות במספר ארגונים או פעילים.ות בזירות משותפות. 

לפי בקשת נפגע.ת ובמקרה של התנהלות לא תקינה של קהילה או ארגון, יוקם טריבונל עם נציגים.ות מהחתומות על האמנה. 

שיתופי פעולה עם ארגונים שאינם צד באמנה? 

אי אפשר להתנות לגמרי שיתוף פעולה עם ארגונים אחרים בחתימה על האמנה – אנחנו משתפות פעולה עם ארגונים רבים שאינם שותפים לתפיסת העולם שלנו.

עם זאת, הארגונים החתומים על האמנה שואפים, במקרים של שיתוף פעולה, לייצר נורמות פעילות התואמות את האמנה גם כאשר לפעילוּת שותפות קבוצות שאינן חתומות עליה. 

כאשר מתרחשת פגיעה במסגרות של שיתוף פעולה עם ארגון שאינו חבר באמנה, הארגונים החברים באמנה ששיתפו פעולה עם אותו ארגון יקחו אחריות על הפגיעה ויעבדו מול הארגון יחד עם הנפגע.ת במטרה לקדם תיקון.