מדיניות הנשק בישראל מתאפיינת בהיעדר שקיפות ובחוסר איסוף שיטתי של נתונים על תפוצת נשק, פגיעות וניצול לרעה. לעיתים אף מתפרסמים נתונים סותרים מרשויות שונות. ללא מידע אמין ופתוח, לא ניתן לקיים מדיניות ציבורית תקינה בתחום זה. לכן, יוזמת האקדח על שולחן המטבח עוסקת באיסוף מידע עצמאי, בין היתר באמצעות חוק חופש המידע ופיקוח על אכיפתו באמצעות עתירות מנהליות נגד רשויות סרבניות.

עת"מ 8364-02-17 האקדח על שולחן המטבח נ' השר לבטחון פנים ואח'

עתירה מנהלית נגד המשרד לביטחון פנים שחייבה את השר לביטחון פנים דאז לחשוף את כל המסמכים והפרוטוקולים שלקח בחשבון כאשר הוא האריך את הוראת השעה המתירה למאבטחים לשאת נשק מחוץ לשעות העבודה.

עת"מ 1049-11-19 האקדח על שולחן המטבח נ' השר לביטחון פנים ואח'

עתירה מנהלית שהביאה למענה לבקשות חוזרות שלנו למידע מהמשרד לביטחון פנים דאז, בעניין המשך הארכת הוראת השעה שמתירה לשאת נשק אבטחה מחוץ למקום ושעות ביצוע השמירה ודרישה לפרסם את מסקנות והמלצות דוח "ועדת רונן" –  לבדיקת הליך קבלת רישיון לכלי ירייה, שהשר דאז גלעד ארדן מינה לבחינת יישום הרפורמה. שני הסעדים נתקבלו, ללא פסיקת הוצאות.

עע"מ 5190/20 האקדח על שולחן המטבח נ' השר לבטחון פנים

ערעור לעליון על אי פסיקת הוצאות (בעת"מ 1049-11-19 דלעיל) בהליך בבית המשפט המחוזי בירושלים שהסתיים בפסק דין לטובת המערערת ונפסק לטובתה סך של 7000 ₪ .

עת"מ 42805-12-21 האקדח על שולחן המטבח נ' צבא ההגנה לישראל ואח'

עתירה בשל אי מענה לבקשת מידע שהביאה למתן תשובות לבקשה לחופש מידע שנזנחה בידי הצבא. בית המשפט הורה על פסיקת הוצאות לטובת האקדח הוצאות והחזר אגרה ( כ-9000 ₪) והעתירה נמחקה עם קבלת המידע במסגרת ההליך המשפטי.

עת"מ 79077-09-24 אשה לאשה נ' הממונה על חופש המידע במשרד הבריאות

בשנים האחרונות נתקלנו בקושי לחלץ מידע ממשרד הבריאות אודות פצועים, הרוגים ומתאבדים בירי. בית המשפט חייב את משרד הבריאות להגיב לבקשות המידע שלנו בפרק זמן קצוב, בנוסף פסק הוצאות בסך 6000 ₪ והורה על החזר חלקי של האגרה.

עתירה נגד מדיניות כלי ירייה מתירנית

בג"ץ  8451/18 האקדח על שולחן המטבח – אשה לאשה מרכז פמיניסטי חיפה ואח' נ' השר לביטחון פנים ואח'

בפברואר 2017 הגשנו עתירה מנהלית בשם שורת ארגוני זכויות נשים וזכויות אדם, העתירה עסקה בשני מישורים מרכזיים: הראשון, דרישה לעגן את התבחינים לרישוי כלי ירייה בתקנות, במקום להותירם כהנחיות מינהליות בלתי שקופות; השני, ביטול ההוראה שהונהגה כהוראת שעה, המתירה למאבטחים לשאת נשק גם מעבר לשעות עבודתם – החלטה שהתקבלה ללא בסיס נתונים ראוי וללא דיון ציבורי מעמיק.

לאחר מאבק ממושך שנמשך שנים בפסק דין מיום 27.4.22 השיגה העתירה הישגים מהותיים: בעקבות הליך זה, נאלצה המדינה להודות – הן באמצעות היועץ המשפטי לממשלה והן באמצעות השר לביטחון הפנים החדש – כי יש לעגן את מדיניות רישוי הנשק – התבחינים – בחקיקת משנה. כך, למעשה, התקבלה עמדת העותרות והמדינה גיבשה תקנות שעברו שיתוף ציבור והובאו לאישור הכנסת.

לעניין הוראת השעה, קבע בית המשפט כי לא ניתן להמשיכה באופן אוטומטי, וכי יש לאפשר לעותרות להציג את עמדתן בטרם תתקבל החלטה נוספת. בכך הותווה צורך בהליך מוסדר, שקול ושקוף.

קבע בג"ץ כי המשיבים – כלומר המדינה – יישאו בהוצאות העותרות בסך 7,500 ש"ח, תוך שהוא מדגיש את חשיבות ההליך ואת תרומתו להסדרת תחום רגיש זה. בכך הסתיים ההליך המשפטי בהישג ממשי: המדינה חויבה לשנות את דרכי קביעת המדיניות בתחום כלי הירייה, והוקם תקדים משמעותי המחזק את עקרונות השקיפות, הביקורת הציבורית, והאחריות של רשויות השלטון – ניצחון חשוב לארגוני החברה האזרחית ולביטחון הציבור.

תביעות נזיקין

ת"א (מרכז) 66709-12-14 – רומן ליטרובניק ואח' נ' רשף בטחון בע"מ ואח'

מאבק על צדק בעקבות שימוש קטלני בנשק אבטחה. רומן ליטרובניק איבד את הוריו וסבתו בשנת 2008, כשבן דודו שעבד כמאבטח ירה בהם למוות באקדח שהחזיק בביתו – בניגוד לחוק. היורה אובחן כבלתי כשיר לעמוד לדין ואושפז.

בשנת 2014 הגיש, מיוצג ע"י האקדח על שולחן המטבח יחד עם ארגון תמורה, תביעת נזיקין נגד המדינה וחברת האבטחה, בטענה לרשלנות בפיקוח על נשק המאבטח. בשנת 2017 קיבל בית המשפט את ההסכם שקבע פיצוי חסר תקדים של 800,000 ש"ח – והכיר לראשונה באחריות המדינה וחברת האבטחה לרצח. בכך נוצר תקדים חשוב לפיקוח על נשק אבטחה.

רומן כתב: "עמדתי בפני תהום, אך בחרתי בחיים. מתוך הטרגדיה האישית יצאתי למסע של צדק, כדי למנוע אסונות דומים לאחרים".

ת"א 22507-08-14 פלונית ואח' נ' פלוני ואח'

תביעת נזיקין של א.ז

אם צעירה, נפצעה קשה מירי של בן זוגה המאבטח בשנת 2011. האקדח על שולחן המטבח תבע בשמה את המדינה ואת חברת האבטחה על כך שלא מנעו ממנו להחזיק בנשק בבית. ב-2019 הסתיים ההליך בפיצוי משמעותי. גם כאן, הוטלה אחריות על המדינה ועל החברה, בשל כישלונן לאכוף את החוק.

המקרה מדגיש את הסכנה שבנשק אבטחה הנישא הביתה, ואת החובה לפקח עליו באופן הדוק – כדי למנוע אסונות נוספים.