המטרות העיקריות של השימוש בנשק בקרב פלסטינים בישראל הן פתרון סכסוכים בין עבריינים ובין משפחות, הפגנת כוח והגנה עצמית – נוכח אוזלת היד של המשטרה בטיפול באלימות ובפשיעה בחברה זו. על פי תחקיר עיתונאי ארגוני פשע בחברה הפלסטינית המחזיקים בנשק, גם נותנים שירותי פשיעה לארגונים מקבילים בחברה היהודית. כן נעשה שימוש בנשק באירועים מיוחדים, כמו חתונות. לפי נתוני המשטרה, יותר מ-70% מעבירות הירי בחברה הערבית נעשות בידי אזרחים המוגדרים "נורמטיביים".

• מתחילת שנת 2000 ועד אוקטובר 2019 נרצחו קרוב ל-1400 אזרחים ערבים בישראל, למעלה מ-90 מהם ב-2019. המשטרה והמשרד לביטחון פנים לא מספקים נתונים שיטתיים בנושא, אך ככל הנראה רוב הקורבנות נורו בנשק חם בלתי מורשה (הארץ; ח"כ אחמד טיבי על בסיס מרכז אמאן).
• לפי נתוני המשטרה, שיעור המעורבים בעבירות אלימות כלפי גוף באוכלוסייה הערבית גבוה פי שניים משיעור הערבים באוכלוסייה הכללית, ובתיקי רצח – פי שניים וחצי (המשטרה, בדוח מבקר המדינה)
• בשנים 2014 עד 2016 היה שיעור עבירות הירי בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בישראל גבוה פי 17.5 משיעור העבירות האמורות באוכלוסייה היהודית. שיעור הנפגעים באירועי אלימות שנעשה בהם שימוש באמצעי לחימה בקרב האוכלוסייה הערבית גבוה פי 2.5 עד פי 12 משיעור הנפגעים באירועי אלימות כאלה במגזרים אחרים בחברה הישראלית (שם)
• בשנים 2014 עד 2016 החשודים ב-95% מעבירות הירי באזור מגורים היו מקרב החברה הערבית (שם)
• מתחילת 2014 ועד סוף אוקטובר 2016 נרצחו 30 נשים ערביות, שהן 42% מכלל הנשים שנרצחו באותה תקופה בישראל (כפול מחלקן באוכלוסייה הכללית) (המשטרה, בדוח מרכז המידע והמחקר של הכנסת).

עיקר הנשק מגיע לחברה הפלסטינית בישראל משלושה מקורות עיקריים: גניבות מצה"ל, הברחות מירדן וייצור בשטחי הגדה המערבית. עוד נשק מגיע מגניבות מבתים ומכלי רכב וכן מגניבות מהמשטרה, מחברות אבטחה ומהתנחלויות בגדה המערבית.

הצעת החוק שאמור להסדיר את נושא הנשק בישראל (אשר הוגשה ב-2017 ועדיין לא נדונה בכנסת) מתעלמת מהנשק הבלתי מורשה; אנו טוענות כי על החוק בישראל לאמץ את מיגור תופעת הנשק הבלתי-מורשה כאחת ממטרותיו: על מנת להיאבק בתופעה זו על החוק לאמץ תפיסה המעבירה את הדגש מאכיפה פלילית של עבירות נשק, לצמצום מאגר הנשק הקיים ומניעה של צבירה מחודשת. זאת, על ידי חקיקת סמכות לאיסוף נשק בלתי-מורשה תוך הבטחת חסינות מענישה פלילית על החזקת הנשק. האחריות להצלחת פעולה כזו מוטלת על המדינה ויש לקדמה במקביל לכניסת החוק החדש לתוקף. תכנון מבצע האיסוף צריך להיעשות תוך קשר אינטנסיבי עם הציבור, ובשיתוף פעולה עם גורמי חברה אזרחית ומנהיגות קהילתית.

למקורות נוספים בנושא

פעילות האקדח על שולחן המטבח בנושא

מזה שנים עורך האקדח על שולחן המטבח פעילות מתואמת עם ארגונים ופעילות פלסטיניים מישראל בנושא הפשיעה החמושה. פעילות זו כוללת:

• הדוח המקיף "לא נצור", שנוגע בנושא, וליווי השקתו בתקשורת בערבית
• מפגש בנצרת ושלוש סדנאות על יסוד הדוח שפתחו (בין היתר) את הנושא הזה. היווצרות קבוצת למידה בעקבות הסדנאות, ומיקוד הלמידה בשנה השנייה בנושא הזה ספציפית
• פרויקט עדויות מתואם עם אלטפולה ונשים נגד אלימות
• חוות הדעת המגדרית שהדגישה את הנושא
• הנחיית קבוצת נשים במע'אר, בשיתוף עם ארגון מהפך-תע'ייר, שהשלימה פרויקט איסוף מידע על שימוש בנשק
• סדנאות חד-פעמיות לקבוצות פלסטיניות בישראל (ג'זור בלוד, תשרין בטייבה ועוד)
• השתלבות במחאה הפלסטינית הארצית (למשל הרצאה של מייסא ארשיד באוהל מחאה בנצרת)
• הופעות בפני ועדת הכנסת למעמד האשה בנושא הזה
• נייר עמדה הכולל הצעות לצעדי מדיניות לצמצום הפשיעה והשימוש בנשק בחברה הערבית וקבוצת פעולה בנושא בהתהוות