במהלך ההתמחות במשרד עורכי דין בירושלים קולגה נהג להביא נשקו למשרד ולהניח אותו על שולחן העבודה. איך שאני מרימה את הראש ממסך המחשב אני רואה את הנשק מול העיניים, כמעט כל יום למשך שנה שלמה.

עד שבסופו של יום אמרתי שזה מפריע והוא נימק את הדבר בטעמי בטיחות, כשהוא עושה בדיחות על קורבנות מלחמה "שהרג". 

לא זוכרת את התחושה אבל הייתי באי-נחת מתמשך. 

במשרד של 50 עובדים/ות בערך, כולם יהודים, אף אחד/ת לא העיר לו על התנהגות פסולה. 

שנים לאחר מכן סחבתי את החוויה ורק בתום עשור הבנתי  שחוויתי אלימות.