חיים בסביבת נשק

הכפר שלי ראמה כל הזמן מפוצץ בנשק, בעיקר נשק של כנופיות ונשק מוברח מהצבא. עשרות מקרי רצח, עשרות פשעים קרו מול העיניים ומתחת לאף של המשטרה, כל פעם בקובע אחר, פשע מאורגן, גזענות, אגו, מיזוגניות ו"כבוד". איך מודדים כבוד? ומי יכול לפגוע בכבוד האחר אלו שאלות שאני לא יודעת לענות עליהם, אני כן יודעת שבכפר שלי מחזירים כבוד שנפגע לפי כמות הכדורים שנורו לעבר הצד השני, שלרוב זה האישה, השותף לעבודה, המתחרה, או אפילו השכן…

בראמה ראיתי שני מקרה רצח מול העיניים שלי, מול הבית וברחוב הראשי. לפחות 30 פעם קמתי מהשינה בגלל רימונים וירי בשכונה. יש לי אינספור סיפורים. כשהייתי בת 5 נאלצתי לברוח מהבית כי חמושים רעולי פנים הכינו את הסביבה לקרב, בתור ילדה שלא הבינה מה קורה בחוץ ומתי תוכל לחזור לבית שלה, בכיתי ובכיתי וכלאתי עצמי בשירותים אצל השכנים מלא זמן. 

בגיל 7 ראיתי מהחדר שלי חמישה חמושים עם רימונים. הם זרקו אותם לכיוון הבית. ברחנו לשכנים. לא היינו מטרה כי עשינו משהו לא נכון, אלא כדי שנפחד, כדי שאחרים יפגינו שליטה באזור. בשכונה אחרת לדוגמא שרפו שורה שלמה של מכוניות, בשכונה אחרת נרצחו 3 בחורים צעירים בטווח של כמה חודשים כי היו במקום הלא נכון בשעה הלא נכונה! בעצם אני זוכרת מי נרצח בכל שכונה ושכונה… הסיפורים האלה, התמונות בחלק מהמקרים, והדממה והפחד בכפר בעקבותיהם חרוטים בזכרוני כאילו קרו עכשיו, איך מחלימים מטראומות כאלה?

הכי הזוי – כשישבנו המשפחה בחוץ בחצר שלנו, ועברו קבוצה של חמישה בחורים עם קפוצ'ונים. הם זרקו משהו בפחים ואמרו ערב טוב, ועוד קבוצה של 6-7 רצה אחריהם, עם קפוצ'ונים. אני הלכתי לזרוק זבל וראיתי משהו מפחיד. אבא שלי אמר: אל תגעי, ולא התקשר למשטרה. היו שם 10 חתיכות כלי נשק. חזרנו לשבת. אחרי שעתיים הקבוצה הראשונה חזרה, לקחו והלכו. מה את יכולה לעשות? את גמורה אם קוראת למשטרה. אם את נוגעת – את גמורה. 

זה לחיות עם זה כל יום. אמא שלי הותקפה בגיל 40 כי רצו לגנוב ממנה כסף. זה אומר כל בוקר לבדוק אם שמו לך מטען בבית.

כיום אני לא יכולה להיות נוכחת באותו חדר עם כלי נשק בשום אופן. גם לא לשבת מול חייל. כי זה מזעזע אותי, הגאווה שבה גברים מחזיקים כלי נשק פשוט מגעילה אותי! הם אפילו לא טורחים להסתיר או להפגין רגישות כלפי הסביבה שלהם. 

כך גם בחיפה ותל אביב, אלימות, נשק. בעבר הייתי יכולה להרביץ למישהו שמטריד אותי לפנות בוקר. היום אני מפחדת שיוציא נשק מהאוטו וירדוף אחרי הביתה. פעמיים קרה שתקפו חברות שלי עם כלי נשק. מישהו תקף את החבר שלי. אין מקום בטוח. חיפה כבר לא בטוחה. חייבים לעבוד על הבעייה של סמים ואלימות. יש שבעה ארגוני נשים פלסטיניים ולא עושות כלום כשבחורות לוקחות קוק, מתעלמים מזה. זה הכל קשור – סמים ואלימות.

שתפו

Facebook
Email
WhatsApp
Telegram

אנחנו זקוקות לתרומתך!

באמצעות פייפאל או כרטיס אשראי:

*לאחר לחיצה על הכפתור סמנו את התיבה בטופס לתרומה חודשית

או בהעברה בנקאית:

קורואת.ים יקרות,

חלק גדול מהקישורים כאן שבורים זמנית בעקבות תקלה. אנחנו עובדות על זה, אז אנא, סבלנות.